החלטה בתיק ע"א 5683/12

1.        לפניי בקשה לעיכוב ביצועו של פסק דינו המשלים של בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופטת ד' פלפל, סג"נ) בת"א 1014/07, מיום 12.6.2012. זאת, עד למתן פסק דין בשני ערעורים, אשר הגישה המבקשת לבית משפט זה (ערעור על פסק דין חלקי של בית המשפט המחוזי (ע"א 2603/12), וערעור על פסק דין משלים של בית המשפט המחוזי (ע"א 5683/12)), "באופן שהמבקשת תישא, בשלב זה, רק במחצית הסכומים בהם חויבה במסגרת פסק הדין החלקי בלבד", כאמור בבקשה.

רקע עובדתי ופסק דינו של בית המשפט המחוזי

2.        המבקשת ביטחה את המשיב במספר פוליסות ביטוח חיים, עם הרחבה לביטוח אובדן כושר עבודה. ביום 26.10.2000, נתקל המשיב, בעת שהוזמן להשתתף בפגישת עבודה, בעוצמה בדלת זכוכית שקופה, וכתוצאה מכך נחבל בפניו, בראשו וברגלו הימנית. לאחר שהמבקשת דחתה את תביעת המשיב לקבלת תגמולי ביטוח, בגין אובדן כושר עבודה, הגיש המשיב, ביום 23.10.2003, תביעה כנגד המבקשת לתשלום תגמולי הביטוח בגין אובדן כושר עבודה בסכום של 300,000 ש"ח, נכון למועד הגשת התביעה.

3.        ביום 25.12.2006, ניתן פסק דינו של בית משפט השלום בל אביב (כב' השופט א' קסירר), במסגרתו התקבלה תביעת המשיב, ונקבע, כי המשיב אינו מסוגל לעבוד כלל כמנהל כספים בחברות גדולות. המבקשת ערערה על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בתל אביב, וביום 15.07.2009 דחה בית המשפט המחוזי (כב' השופט י' שנלר) את ערעור המבקשת.

4.        ביום 3.1.2007, הגיש המשיב תביעה נוספת לבית המשפט המחוזי בתל אביב, במסגרתה עתר המשיב לחייב את הנתבעת לשלם לו סכומים נוספים, בניכוי הסך של 300,000 ש"ח, כתגמולי ביטוח בגין אובדן כושר עבודה עד למועד הגשת התביעה, וכן עתר למתן פסק דין הצהרתי, לפיו על המבקשת להמשיך ולשלם לו את כל יתרת תגמולי הביטוח עד הגיעו לגיל 65 (להלן: התביעה הנוספת).

5.        ביום 19.2.2012, ניתן פסק דין חלקי בתביעה הנוספת. בפסק דינו החלקי פסק בית משפט קמא לזכות המשיב סכום של 1,358,039 ש"ח, בצירוף ריבית מיוחדת ובצירוף הצמדה וריבית כדין מיום התחשיב ועד לתשלום בפועל, וזאת בגין תגמולי הביטוח אשר אינם שנויים במחלוקת. בנוסף, קבע בית המשפט המחוזי, כי בשל הפער המשמעותי בתחשיבי שני הצדדים, לעניין גובה תגמולי הביטוח השנויים במחלוקת, אין מנוס אלא למנות מומחה אובייקטיבי מטעם בית המשפט, אשר יגיש את חוות דעתו לגבי גובה תגמולי הביטוח שתשלם המבקשת למשיב (להלן: פסק הדין החלקי). ביום 29.3.2012 הגישה המבקשת לבית משפט זה ערעור על פסק הדין החלקי (ע"א 2603/12).

6.        ביום 12.6.2012, לאחר קבלת חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט - האקטואר אב בר-אור, נתן בית המשפט המחוזי פסק דין משלים, במסגרתו פסק לזכות המשיב סכום של 4,012,000 ש"ח, בהתאם לחוות הדעת, בצירוף ריבית והצמדה עד לתשלום בפועל (להלן:פסק הדין המשלים).

הערעור והבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין

7.        על פסק הדין המשלים של בית המשפט המחוזי הוגש ערעור (ע"א 5683/12), ובמקביל, הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין המשלים לבית המשפט המחוזי. ביום 15.7.2012, דחה בית משפט קמא את הבקשה לעיכוב ביצוע. ביום 23.7.2012 הוגשה הבקשה לעיכוב ביצוע המונחת לפניי.

8.        לטענת המבקשת, קיים חשש כי ייגרם לה נזק בלתי הפיך, במידה שביצוע פסק הדין המשלים לא יעוכב, בשל חוסר האפשרות להשיב את המצב לקדמותו, ככל שהערעור יתקבל. עוד נטען, כי המשיב איבד את כושר עבודתו ואינו עובד כשמונה וחצי שנים, ולא יעלה בידיו להשיב לה את הסכום שנפסק בפסק הדין המשלים. לפיכך, טוענת המבקשת, כי תשלום מחצית מפסק הדין החלקי יהווה איזון ראוי בין זכותו של המשיב לממש פסק דין כספי לבין זכותה של המבקשת כי ערעורה יתברר. מעבר לכך, טוענת המבקשת, כי סיכויי הערעור טובים.

תגובת המשיב לבקשה

9.        לטענת המשיב, הבקשה לעיכוב ביצוע נגועה בחוסר ניקיון כפיים, שכן במסגרת הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין המשלים, דורשת המבקשת לעכב אף מחצית מסכומי פסק הדין החלקי. לגופו של עניין, טוען המשיב, כי פסק דינו המנומק והמפורט של בית משפט קמא מבוסס על קביעות עובדתיות, ולכן הערעור הינו חסר סיכויי הצלחה. אשר למאזן הנוחות, נטען כי המשיב, אשר הינו בגיל 66.5, המתין לקבל את הכספים המגיעים לו במשך 9 שנים, ואי תשלום התגמולים בגין אובדן כושר העבודה יהווה פגיעה בלתי מידתית בקניינו. מעבר לכך, נטען, כי בידי המבקשת מצויים כספי חסכון השייכים למשיב (1.6 מיליון ש"ח), ובבעלות המבקש בית מגורים פרטי - ולפיכך, כך לטענת המשיב, לא הציגה המבקשת בסיס ראוי לטענה, לפיה ככל שהערעור יתקבל, לא יעלה בידה לגבות בחזרה את תגמולי הביטוח אשר ישולמו למשיב.

דיון והכרעה

10.      לאחר בחינת הבקשה, התגובה וצרופותיהן, באתי לכדי מסקנה כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי.

           ככלל, הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984), אלא בהתקיים שני תנאים מצטברים: הראשון, כי סיכויי הערעור גבוהים; והשני, כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש כך שאם יבוצע פסק-הדין, אך הערעור יתקבל בסופו של דבר - יהיה קושי להחזיר את המצב לקדמותו (ראו: ע"א 5205/08 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' סויסה (לא פורסם, 27.7.2008); ע"א 5114/12 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' גנטוס רגי'א (לא פורסם, 25.7.2012)).

           כאשר מדובר בעיכוב ביצועו של פסק דין המשית חיוב כספי, הרי שזה יינתן רק במקרים חריגים, כאשר ניתן להראות כי חוסנו הכלכלי של המשיב מוטל בספק, וקיים חשש ממשי ורציני שלא ניתן יהיה להחזיר את המצב לקדמותו, אם יתקבל הערעור (ראו: ע"א 3510/11 מלונות מוריה פלזה טבריה בע"מ, אריה (כלל) חברה לביטוח בע"מ נ' ולרי טקצ'נקו (לא פורסם, 5.7.2011)) כמו כן, יילקח בחשבון לעניין זה שיעורו של הסכום שנפסק, וכאשר מדובר בסכומים גבוהים, עשוי לעלות חשש מובנה באשר ליכולת להשיבם בהמשך, אף כאשר מדובר במשיב שאין חשש יוצא דופן לחוסנו הכלכלי (ראו: ע"א 8730/11 אלמור פיברגלאס בע"מ, הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' שחאדה בהאא (לא פורסם, 18.1.2012)).

11.     במקרה דנא, מבלי לקבוע עמדה חד-משמעית לעניין סיכויי הערעור, לא שוכנעתי, כי מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובת המבקשת, עד כדי עיכוב ביצוע מלוא הסכום, אשר נפסק בפסק הדין המשלים, ועד כדי תשלום מחצית הסכום הנקוב בפסק הדין החלקי בלבד. לטעמי, המבקשת לא עמדה בנטל, להציג תשתית עובדתית מספיקה לתמיכה בטענתה בדבר מצבו הכלכלי של המשיב (ע"א 2074/07 גורן נ' זהבי(לא פורסם, 6.3.2007)). מנגד, בשל שיעורו הניכר של הסכום, אשר נפסק בפסק הדין המשלים, עולה חשש מסויים באשר ליכולת להשיב סכום זה במלואו, בעתיד, שכן מפסק הדין החלקי עולה, כי המשיב איבד את כושרו לעבוד, ואינו מסוגל לעבוד מזה שנים רבות. לפיכך, נראה לי כי הפתרון יבוא על דרך עיכוב מחצית הסכום, אשר נפסק בפסק הדין המשלים. פתרון זה מאזן, לדעתי, כראוי, בין זכותו של המשיב ליהנות מפירות זכייתו, לבין החשש, ככל שקיים כזה, כי המבקשת תתקשה להשיב אליה את הכספים שתשלם, ככל שערעורה יתקבל.

12.     אשר על כן הנני מורה כדלקמן:

א.                המבקשת תשלם למשיב את מלוא הסכום, אשר נקבע בפסק הדין החלקי, זאת, אם טרם שולם עד כה.